עם התחדשותה המבורכת של המחאה החברתית, עולות שוב מספר שאלות מוכרות – האם יש למפלגות מקום במחאה? האם המחאה צריכה לציית להוראות המשטרה? איפה כדאי להפגין? על שתי השאלות הראשונות אענה בקצרה – ברור שכן, ולא בהכרח. הפוסט הזה הוא על השאלה השלישית.
יש הטוענים שכדאי שכולם, מכל הארץ, יבואו מדי שבוע להפגין בתל אביב – העיר שכיכבה במחאת 2011, מעוזו המסורתי של מצביעי השמאל והפגנותיו, וכו' – על מנת שנוכל להציג מספרים מרשימים יותר. ואני אומר – הבל הבלים!
המטרה של המחאה איננה להשיג מספרים גבוהים בעיתוני הבוקר, וגם לא להעיר את העיר שגם ככה לא ישנה (תרתי משמע). המטרה של המחאה בטווח המיידי היא קודם כל להגיע לכלל אזרחי ישראל; שכולם ישתתפו, או לכל פחות ידעו שקורה משהו, ושהמשהו הזה קשור אליהם; לתפוס את תשומת הלב הציבורית ולהסיט אותה מהספינים וההסתה לעבר המהות של המציאות הישראלית, שנעוצה תמיד בשלטונה של אליטה צרה, מנותקת וחמדנית עד אין קץ. לתקשורת, שמשרתת את אותה אליטה בסופו של דבר, אין אינטרס לפמפם את המחאה כמו שהיינו רוצים, ואסור לנו לבנות על זה או לבנות את האסטרטגיה שלנו סביב זה.
לכן אני אומר – צאו להפגין בעיר בה אתם גרים, כדי שתוכלו להביא בקלות את כל החברים שלכם ולהשפיע על הסביבה שלכם, ולא רק של גוש דן. ויותר מזה – אם כבר עליה לרגל לצורך מחאה, אז לא תל אביב היא הכתובת, כי אם ירושלים.
בירושלים, למקרה שלא ידעתם, גר ראש הממשלה, ושם יושבת הכנסת – ירושלים היא הכתובת לדרישות המחאה.
ויותר מזה, זו עיר גדולה מאוד, עם הרבה מאוד עוני ואנשים רבים מכמעט כל הקבוצות המוחלשות. ערבים, חרדים, מזרחים, אתיופים, רוסים – כולם שם. בירושלים, שלא כמו בתל אביב, כל האוכלוסייה המגוונת הזו נפגשת במרכז העיר באופן יום-יומי. כן, זו עיר הרבה פחות אוהדת למחאה החברתית, למרות שהיא זקוקה לה יותר מכמעט כל מקום אחר בישראל. ומכל הסיבות האלה, ירושלים היא המקום למפגני מחאה מרוכזים, ולא שום מקום אחר.
ירושלים היא המקום בו אנחנו מראים לשלטון מי פה בעל הבית, וירושלים היא מקום בו אנחנו מביאים את המסרים שלנו לאוכלוסיות שסובלות הכי קשה מהמדיניות הנאו-ליברלית הקיצונית של הממשלה. רק אם נגיע אל אנשים מהקבוצות האלה נוכל לשנות פה משהו באמת.
אני מפגין בתל אביב כי כאן אני גר. אם אתם מחפשים מקום להפגין שאיננו מקום מגוריכם, עזבו אתכם מתל אביב, אנחנו כבר מסתדרים לא רע יחסית לשאר הארץ. תעלו להפגין בירושלים הבירה.
קרדיט: תמונה מאת Minor Prophet, השראה לפוסט מאת שלום בוגוסלבסקי, ששכנע אותי בעניין הזה באיזה סטטוס פייסבוק ארוך לפני שנה-שנתיים.
הערת שוליים לגבי הכותרת: המחאה החברתית היא מחאה שמאלית ברוחה, במובן המקורי, החברתי-כלכלי, של "שמאל". משתתפים בה אומנם גם אנשים שאינם מזדהים עם השמאל, כולל ליברטראנים ושאר אנשי ימין כלכלי אידיאולוגיים – שטוענים בצדק שמדיניות הממשלה אפילו לא הגיונית לשיטתם – אבל נראה לי מיותר להתכחש לכך שמדובר במחאה שמאלית. זה לא עבד עד עכשיו ואין שום סיבה לחשוב שזה יעבוד מתישהו.