אל נא ברוגע

בספרו של אשר שכטר, "רוטשילד", מסופר שבשיא של המחאה החברתית, בהפגנת ה- 300 אלף, היה רגע שבו מישהו (דפני?) כמעט עלתה על הבמה וקראה לביבי להתפטר. שכטר טוען, וחברים רבים מסכימים, שכאשר לא נשמעה הקריאה הזו נחרץ גורלה של מחאת 2011.

ההפגנות של אתמול חידדו לי את זה. אחרי שבועות של ייאוש, הגעתי להפגנת החירום בכיכר הבימה אתמול בערב בלי הרבה תקווה. רק עודדה אותי הידיעה שבתוך 12 שעות הגענו לכאלף שאישרו הגעה בפייסבוק. אבל כשההפגנה התחילה והגיעו עוד ועוד אנשים, התחלתי להתעודד באמת.

כי ההפגנה שלנו בתל אביב אתמול הייתה הפגנת זעם, והיה לה נמען ברור – ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו, שמתזמרת בציניות מסע הסתה גזעני ואלים בשבועות אחרונים, בזמן שהם ידעו מהרגע הראשון שהנערים כבר נרצחו.

כן, הגיעו רק כמה מאות אנשים, אבל המסר היה ברור, והמאות האלה הדהדו אותו בקולי קולות בלב העיר.

בסוף ההפגנה שמעתי שבירושלים יצאו אלפים, והתעודדתי עוד יותר.

אבל כשהגעתי הביתה וחזרתי לפייסבוק אחרי שעות של גלות בעולם האמיתי, התגלתה תמונה שונה. חנין מג'דלי, שהייתה בעיר הבירה, כתבה: "אפשר להגיד באופן חד משמעי שלשמאל הישראלי חסר זעם, להט ואידאולוגיה מה שיש בשתי הדוגמאות השניות, וזאת גם תשובה לשאלה למה השמאל הישראלי לא מתרומם."

גרשון בסקין, בתגובה כלשהי שאני כבר לא מוצא, חידד ואמר בייאוש שבלי זעם לא נשנה כלום – ולהפגנת-הנגד הכהניסטית היה זעם אינסופי, בעוד להפגנה השמאלית היו רק שירים שחוקים ומנותקים.

נדמה לי שההפגנה בירושלים הייתה חלק מהתגובה הקבועה של המיינסטרים הישראלי לגילויי אלימות קיצוניים של יהודים כלפי ערבים – גינוי של המעשים, גינוי ערטילאי של "האלימות," קריאה לשלום ואחווה ואהבה, וכו'. הדברים האלה נכונים וחשובים ו(טיפה) יותר טובים מכלום. אבל אי אפשר לזעום על קונצפט מופשט כמו אלימות, ואי אפשר לזעום בעד אידיאל כמו שלום. והפגנה לא מפוגגת אלימות, והפגנה לא מפיצה שלום.

בלי זעם לא משנים כלום. המטרה היא לא להסכים אחד עם השני ולהתעודד – זה חשוב אבל זה לא המטרה. המטרה היא לשנות את המציאות. וזה אומר שצריך להצביע על בעיה שאפשר לשנות.

הבעיה היא הממשלה.

הבעיה היא הגזענות.

הבעיה היא ההסתה.

הבעיה היא הכיבוש. הבעיה היא הכיבוש. לעזאזל, הבעיה היא הכיבוש!

מי שרוצה להפגין ברוגע נגד האלימות ובעד הפיוס, שיבושם לו.

מי שרוצה לשנות את המציאות צריכה להתחיל לכעוס, ובשביל לכעוס צריך על מי או על מה.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.